‏הצגת רשומות עם תוויות ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ישראל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 14 באוקטובר 2009

הפליטים בישראל: מדוע את כל העולם זה מעניין ואותנו לא?

אחרי החגים הגיע. תקופה חדשה עם ריח של גשם מתקרב באוויר. אובמה מקבל פרס נובל לשלום. דברים זזים בכל העולם.

ומה אצלנו?

נושא אחד שנידון בהרחבה בעדכונים האחרונים הינו נושא הפליטים. ככל שאנו מתעמקים בנושא זה, אנו מגלים עד כמה הוא מהותי ועד כמה אנו רחוקים מלהקיף אותו במימדים הראויים לו. חפירות באתר של אונר"א וכן בנושא בכלל, מעלות סימן שאלה ענק על נחיצותה של אונר"א, או יותר נכון, סימן קריאה על היותה מיותרת ומבזבזת כספים רבים מאוד לשווא.

נדמה כי בכל העולם עסוקים בנושא זה. אנו לא הראשונים ולא היחידים שמעוררים את הענק מתרדמתו. רק השבוע פורסמו בשני מקומות בארה"ב שני מאמרים חשובים מאוד אודות אונר"א.

המאמר הראשון פורסם ב – Middle East Forum, מכון מחקר עצמאי אמריקאי, הפועל למען קידום האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון. המאמר כולו עסק בתפקידה התמוה של אונר"א וטען כי היא עושה הרבה יותר נזק מתועלת. לטענתם, רוב הפליטים המקוריים של שנת 1948 כבר מזמן מצאו את מקומם בארה"ב, אירופה ומדינות ערביות שכנות, ואת מקומם במחנות הפליטים תפסו ערביים מקומיים שהיו מעוניינים בשירותי הרווחה של אונר"א. הנזק האמור, מתבטא בהחלשת כוחה של הרשות הפלסטינית מול אונר"א, מה שסייע לעליית כוחו של החמאס בעזה, ואף ביהודה ושומרון. המאמר מסכם בכך שגם אם העולם מעוניין לסייע כלכלית לפלסטינים, הרי שאונר"א זהו הערוץ הרע ביותר שאפר לבחור לסייע דרכו.

מאמר שני התפרסם אמש בעיתון החמישי בגודלו בארה"ב, ה- Daily News היוצא לאור בניו יורק. המאמר תוקף בחריפות את מדינות ערב, המסייעות לשימור מצבם של הפליטים כחסרי זכויות וחסרי תנאים אנושיים בסיסיים. לטענתם, הממשלות הערביות משתמשות בפלסטינים כקלף מיקוח נגד ישראל, במקום לקחת יוזמה ולדאוג להם לפיתרון. מצב זה גורם ליחס משפיל לפלסטינאים בכל העולם הערבי, ובמקביל להתפתחות של תאי טרור בקרב הפליטים ואף להיווצרותם של תאי אל-קעיאדה בתוך המחנות.

שתי כתבות אלו הינן אך דוגמא למתרחש בעולם. מדוע בעיית הפליטים הפלסטינים החיים כמעט בתוכנו, מטרידה את העיתונים האמריקאיים יותר מאשר את העיתונות המקומית שלנו? נדמה כי כל צד של המפה מטיל את האשמה על הצד השני. מבחינת השמאל –הרי ברגע שיוותרו על שטחי יהודה ושומרון תיפתר בעיית הפליטים מאליה, ומבחינת הימין – הפליטים אינם מעניינים, ואין זה מתפקידנו לדאוג להם. לא זה ולא זה יביא לשיקומם של מאות אלפי פליטים ולהסרת חרב חדה מצווארה של מדינת ישראל.

הפליטים הפלסטיניים מהווים איום ממשי מסיבות טכניות – הם רבים, הם נוטים יותר לטרור והם גורמים למדינות העולם לרחם עליהם ולצאת כנגד ישראל. אך מעבר לכך, הפליטים מהווים איום קיומי מבחינה מהותית! הסיבה להישארותם של הפלסטינים במצב רעוע זה, היא אותה הסיבה שבגללה מדינת ישראל צריכה לפעול בכל כוחה לשיקומם. עצם קיומם של מחנות פליטים זמניים בישראל, מערער את הלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינה. האמירה בזמניות זו היא אמירה קשה שמטילה ספק בקיומה של המדינה ומצפה כל יום וכל שעה להשמדתה של מדינת ישראל וחזרה לבתים המקוריים בחיפה, ת"א, רמלה ועוד. מדינה הבטוחה בזכותה וביציבותה אינה יכולה להרשות לעצמה ערעור מתמיד שכזה.

אנו חייבים לחדול מעצימת העיניים ומהתחמקות מנושא זה, ולפעול בכל כוחנו כנגד מטרה של אונר"א – לשמר את פליטותם של אותם נפגעי 48'. לא ייתכן שבכל העולם יבחינו עד כמה מצב זה מגוחך ופוגעני, ורק כאן יתעלמו ויחכו שהנושא ייפתר מאליו על ידי הסכם שלום זה או אחר.

כולי תקווה שאווירת ההתחדשות של אחרי החגים תפעם גם במנהיגנו שישימו קץ למצב אבסורדי בן שישים שנה.


מוריה תעסן (מיכאלי)

האופטימיות של נתניהו

ישיבת סיעת הליכוד שלשום אמר ראש הממשלה כי הוא אופטימי יותר מרוב הפרשנים לגבי הסיכויים לקדם את תהליך השלום בין ישראל לבין הפלשתינים. נותר רק לתהות מה כוונתו של ראש הממשלה בביטוי 'אופטימי'? האם האופטימיות פירושה שנתניהו סבור שתהליך השלום יתחיל להתקדם, או שמא פירושה דווקא ההיפך: שהתהליך, שממילא אינו יכול להביא כל תועלת, יתמסמס בדרך מהירה ויעילה.

התמיהה הצינית הזו נשענת על העובדה הבעייתית מאד, שראש הממשלה דוגל במדיניות שאינה מאמינה לעצמה. במקום להציב אלטרנטיבה משמעותית ובעלת מעוף לנוסחה הכושלת של 'שתי מדינות לשני עמים', העדיף ראש ממשלת ישראל לדשדש במדיניות 'מזעור נזקים', המאמצת דה-יורה את הנוסחה הכושלת שהפכה כמעט לסיסמה של אובמה, אך בפועל מעמידה תנאים צודקים ונכונים - הסותרים מיניה וביה את הרציונל של התהליך כולו.

ההכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כמו כל הכרה בצדקת הציונות, סותרת למעשה את ההגיון שמאחורי נוסחת 'שתי המדינות'. הנראטיב הפלשתיני, זה הרואה בערבים שחיו כאן עם לעצמו, לא נולד אלא בשנות השישים, כחלק ממסע לשלילת הציונות. הרי אם הציונות אינה פשע, אזי הפלשתינים אינם אלא ערבים שחלקם נאלץ לברוח מישראל עם הקמתה ב-1948, בעיה הומניטארית פעוטה אותה ניתן היה לפתור לפני עשרות שנים, וניתן גם עכשיו - במיוחד לאור העובדה שקיימות עשרות מדינות ערביות.

הקמתה של מדינה פלשתינית אינה אפשרית. אין בה הגיון גיאופוליטי, צבאי או כלכלי. זוהי נוסחה כושלת, שהעולם ממשיך להחזיק בה רק מכח השילוב בין עוצמת התעמולה הפלשתינית מחד והעדרו של פתרון אחר על סדר היום מאידך. מוטב היה אם ראש הממשלה, במקום לשדר אופטימיות עמומה לגבי תהליך שהוא עצמו אינו מאמין בו, היה מעז לצאת מהקופסה ולאמץ חזון מדיני של ממש - כזה המציע שלום במובן הפשוט ביותר: שגשוג, בטחון וזכויות לכל, בלי לשלם שום מס שפתיים לנראטיב הלאומי הפלשתיני, שתרומתו להיסטוריה של העשורים האחרונים אינה אלא דם ותסכול

- יואב שורק