ישיבת סיעת הליכוד שלשום אמר ראש הממשלה כי הוא אופטימי יותר מרוב הפרשנים לגבי הסיכויים לקדם את תהליך השלום בין ישראל לבין הפלשתינים. נותר רק לתהות מה כוונתו של ראש הממשלה בביטוי 'אופטימי'? האם האופטימיות פירושה שנתניהו סבור שתהליך השלום יתחיל להתקדם, או שמא פירושה דווקא ההיפך: שהתהליך, שממילא אינו יכול להביא כל תועלת, יתמסמס בדרך מהירה ויעילה.
התמיהה הצינית הזו נשענת על העובדה הבעייתית מאד, שראש הממשלה דוגל במדיניות שאינה מאמינה לעצמה. במקום להציב אלטרנטיבה משמעותית ובעלת מעוף לנוסחה הכושלת של 'שתי מדינות לשני עמים', העדיף ראש ממשלת ישראל לדשדש במדיניות 'מזעור נזקים', המאמצת דה-יורה את הנוסחה הכושלת שהפכה כמעט לסיסמה של אובמה, אך בפועל מעמידה תנאים צודקים ונכונים - הסותרים מיניה וביה את הרציונל של התהליך כולו.
ההכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כמו כל הכרה בצדקת הציונות, סותרת למעשה את ההגיון שמאחורי נוסחת 'שתי המדינות'. הנראטיב הפלשתיני, זה הרואה בערבים שחיו כאן עם לעצמו, לא נולד אלא בשנות השישים, כחלק ממסע לשלילת הציונות. הרי אם הציונות אינה פשע, אזי הפלשתינים אינם אלא ערבים שחלקם נאלץ לברוח מישראל עם הקמתה ב-1948, בעיה הומניטארית פעוטה אותה ניתן היה לפתור לפני עשרות שנים, וניתן גם עכשיו - במיוחד לאור העובדה שקיימות עשרות מדינות ערביות.
הקמתה של מדינה פלשתינית אינה אפשרית. אין בה הגיון גיאופוליטי, צבאי או כלכלי. זוהי נוסחה כושלת, שהעולם ממשיך להחזיק בה רק מכח השילוב בין עוצמת התעמולה הפלשתינית מחד והעדרו של פתרון אחר על סדר היום מאידך. מוטב היה אם ראש הממשלה, במקום לשדר אופטימיות עמומה לגבי תהליך שהוא עצמו אינו מאמין בו, היה מעז לצאת מהקופסה ולאמץ חזון מדיני של ממש - כזה המציע שלום במובן הפשוט ביותר: שגשוג, בטחון וזכויות לכל, בלי לשלם שום מס שפתיים לנראטיב הלאומי הפלשתיני, שתרומתו להיסטוריה של העשורים האחרונים אינה אלא דם ותסכול
- יואב שורק
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה