סכנה אסטרטגית למדינת ישראל

נתניהו פועל במרץ לכינונה של מדינה פלשתינית, כיוון שמתנגדי המדינה הזאת לא השכילו עד היום להתאחד סביב חזון אלטרנטיבי

 

חשש מוצדק במערכת:

בעוד הימין עסוק במאבקים טקטיים מול הקפאת הבנייה הזמנית, נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו דוחף בכח רב לקראת הכרעה אסטרטגית דרמטית, בדומה למהלך ההתנתקות של שרון.

הסימנים רבים: הנסיון להכניס את קדימה לממשלה, המתקת הסוד עם האמריקנים וכעת הנסיעה לקהיר שהניבה התבטאויות של שר החוץ המצרי לפיה נתניהו "התקדם משמעותית" בעמדותיו לגבי תהליך השלום. אם עד עתה סברו הכל שנתניהו זורק את הכדור למגרש הפלשתיני על מנת שהכדור יישאר שם ויישכח, כעת נראה שהוא עושה הכל כדי שהצד השני ירים את הכפפה. חזון המדינה הפלשתינית המפורזת, זה מנאום בר-אילן, עלול לקרום עור וגידים מהר יותר מכפי שמתנגדי המדינה הפלשתינית משערים בנפשם.

 

הסלאלום האווילי של נתניהו

נתניהו נבחר לכהונתו על רקע התנגדותו לדרך המדינית של קודמיו, שפיתחו את תהליך אוסלו שהביא מפח נפש והקזת דם נוראה. גם לאחר שנבחר, סירב לכלול בקווי היסוד של ממשלתו הסכמה לעקרון 'שתי המדינות'. כעת נראה שמשהו השתנה.

לא, האיוולת והסכנה שבהקמת מדינה פלשתינית לא פחתו. מה שהשתנה הוא שראש הממשלה נראה כמתפתה לקנות את לב העולם בצעד שיתברר בעתיד כאסון אסטרטגי.

המשמעות האסטרטגית של הקמת מדינה פלשתינית – ואין זה משנה מה ההגבלות שיוטלו עליו – היא החלשה משמעותית של ישראל ואיום על שרידותה בשנים שתבואנה. מרגע שיימסרו יהודה ושומרון לפלשתינים, קלפי המיקוח ייעלמו, והיעד הבא יהיה הנגב והגליל. תיאוריית 'קורי העכביש' של חיזבאללה תוכח שוב כנכונה, והמאמצים להחריב את מדינת ישראל רק יקבלו רוח גבית ותנופה שלא ידענו בעבר.

כיום ישראל נהנית משקט יחסי בזכות דיכוי הטרור ביהודה ובשומרון: ברגע שתהיה מדינה פלשתינית, לא יוכל צה"ל להיכנס לשכם ולג'נין, כשם שאין הוא נכנס כיום לעזה. אם תתפתה ישראל להקים מדינה פלשתינית ביהודה ובשומרון, הדרך היחידה למנוע טרור תהיה מבצע נוסח 'עופרת יצוקה', הגובה מחיר כבד בחיי אדם ופוגע אנושות בלגיטימציה הבינלאומית של עצם קיומה.

וכמובן: הקמתה של מדינה פלשתינית לא תפתור ולו אחת מהבעיות המזינות את הסכסוך (בעיית הפליטים, הפער הכלכלי, קיומה של מדינה יהודית במרחב המוסלמי). הבעיות תישארנה, אך ישראל תצטרך להתמודד מולם מעמדה גיאופוליטית ומשפטית נחותה הרבה יותר.

המדרון המסוכן שאליו מוליך ראש הממשלה הוא תוצאה ישירה של העדר חזון מדיני אלטרנטיבי. 'נאום בר אילן', למרות הניסוחים הציוניים המבריקים, נשא בתוכו את החשש מפני שינוי הפרדיגמה של 'שתי המדינות', המוביל את האזור לעברי פי פחת כבר חמש עשרה שנה. במקום להציב חזון מדיני נועז ואחר, העדיף נתניהו לאמץ את הנוסחה השחוקה והרעה תוך נסיון למזער את נזקיה. מה שנראה כיום הוא התוצאה הצפויה מראש של המהלך: הפרדיגמה שאומצה מתקבלת, ההסתייגויות הפכו לעניין שולי.

כל מי שעיניו בראשו, ומבין את חומרת הקמתה של מדינה פלשתינית, חייב לאמץ מייד חזון מדיני שיציב אלטרנטיבה למדינה הפלשתינית. 'היוזמה הישראלית' מציעה חזון כזה כבר כמה שנים, אך למרבה הצער מתנגדי תהליך אוסלו עדיין לא מבינים את חשיבותו. היום יותר מתמיד ברור שבלי חזון כזה, הקמת המדינה הפלשתינית - ובעקבותיה ניפוצו של החזון הציוני - היא רק שאלה של זמן. הדבר בידינו.

 

פורסם כהודעה לעיתונות בשם היוזמה הישראלית, וכן נשלח לחברי כנסת שונים.