חורף מקפיא

נדמה כי חורף כזה קר מזמן לא היה כאן. הדיבורים על הקפאה והפשרה חצו את קו החדשות מתחזית מזג האוויר אל האקטואליה, דני רופ ודני דנון משתמשים לסירוגין באותן המילים. אנשי הימין תוהים האם זה יהיה חם יותר או קר יותר וראשי המועצות מביעים את שאט נפשם בצורה אקטיבית ושוברים את הקרח.

אף אחד לא יודע בדיוק מה זה אומר, והאם ראש הממשלה נכנע לאובמה, או שדווקא הוא עמד איתן מולו. אנשי הימין שוב מדברים סרה בממשלות הליכוד, ואנשי התקשורת מגוננים על נתניהו יותר טוב ממאבטחיו של הרמטכ"ל, אם כי בצורה מוסרית דומה להם. מצביעי האיחוד הלאומי מגחכים לכיוון מצביעי הליכוד וכמובן שהחוגגים ביותר הם מצביעי מפלגות השמאל.

בקרב המתנחלים נרשמת מהומה שלא הייתה כאן כבר חמש שנים. צווי ההקפאה נקרעו על ידי ראשי המועצות, חיילי מילואים מאיימים להקפיא את שירות המילואים שלהם, ובעפרה קם היום 'פורום אמהות נורמאליות'. ציבור המתנחלים מתנער מתרדמת הארבעה קיצים שלו, וקם לפעילות חורף ענפה. אך על מה המהומה? כבר שנים שאי אפשר להזיז קראוון מבית-אל א' לבית-אל ב', ובעפרה העצים רוו מדיבורים על בניה רוויה עתידית יותר מאשר מהגשמים. למה דווקא עכשיו כולם נזכרים להתעורר ולבקר את נתניהו על האמירה הכי מתונה שהושמעה כאן בשנים האחרונות?

אולי זה משום שלמתנחלים פשוט נמאס. הם לא מבינים היכן הם נמצאים. האם הם אזרחי ישראל? התשובה היא כן, כיוון שהם משלמים מיסים, וביטוח לאומי, וקנסות ואגרת טלוויזיה. אם כך, אז מדוע אישור לסגירת מרפסת נזקק לשר ביטחון או ראש ממשלה? ומדוע מותר לבצע בהם מעצר מנהלי על ידי הצבא דבר שלא קיים בגבולות הקו הירוק? ובעיקר כרגע – למה גני ילדים מלאים לעייפה, כיתות לימוד מתפוצצות מילדים, אך אין אפשרות לפתוח כיתה חדשה כי פשוט אסור לבנות? מישהו מוכן להגיד האן אנחנו אזרחים מן השורה עם זכויות אזרח בסיסיות, או שמא לא?

ככל הנראה אין היום מישהו שמסוגל לענות על השאלה הזו. המדינה נמצאת במבוכה שלא הייתה מזמן. סיפור הממחיש מבוכה זו הוא סיפור הגדר: הרב בני אלון סיפר לאחרונה, כי כאשר נשפטה מדינת ישראל בבית הדין בהאג על עניין גדר ההפרדה, השופטים ביקשו את סיבת בניית הגדר בשטח המסויים שבו נבנתה. התשובות שקיבלו נעו לכיוון אחד – ביטחון. אנו רוצים לשמור על גבולותיה הפנימיים של המדינה, וזכותנו לעשות זאת. בתגובה אמרו השופטים כי אכן זכותנו לעשות זאת – בשטח עליו מדברת המדינה כשטחה שלה. כל טיעון בדבר היותו של השטח ברשות מדינת ישראל מסיבה מוצדקת זו או אחרת, לא נאמר כלל. מדינת ישראל שמגמגמת מול אזרחיה על תחום שיפוטה, כבר נדמה בפני העולם. טיעון כל כך פשוט והגיוני היה יכול להציל אותנו מן הביזוי בהאג. אך איש לא מעז לצאת ולומר בפה מלא כי השטח שלנו מזכות היותנו יורשי המנדט, או מזכות הכיבוש במלחמת ששת הימים, או מכל זכות אחרת שיכולה לעלות על הדעת.

הטנגו לאחור שנרקד מול מדינות העולם ובייחוד מול ארה"ב נובע אך ורק מתוך המבוכה שחלה כאן על הגדרת השטחים. לו הייתה מדינת ישראל מכירה בשטחים אלו כשטחיה שלה, ובאזרחים החיים שם כאזרחים שווי זכויות לכל דבר, הרי שהיה הרבה יותר קל לטעון טענות הגיוניות ואמיתיות מול כל לחץ פלטסטיני אמריקני. אך המדינה בוחרת כבר 42 שנים להתעלם מההגדרה ולהשאיר את הפיתרון לאליהו הנביא, או לראש הממשלה הראשון שיעמוד על דעתו. מי שיבוא קודם.